להתחזק או לא להתחזק? זאת השאלה

או האם באמת צריך כוח כדי להגיע למוח?

כל איש סוסים או אפילו ילד סוסים יודע לדקלם את הביטוי לחץ והרפייה. משמעות הביטוי היא כי בכדי לקבל התנהגות רצויה מהסוס (פנייה, תנועה, עצירה וכדומה) מפעילים לחץ עד לקבלת ההתנהגות ואז מרפים, כלומר מפסיקים את הלחץ. לרוב טרם הפעלת הלחץ יגיע סימן כגון קוד קולי.

העיקרון העומד מאחורי השימוש בלחץ והרפייה נקרא חיזוק שלילי – גירוי לא נעים מופעל על הלומד (הסוס במקרה זה) ומוסר בעת קבלת ההתנהגות הרצויה.

התפיסה הרווחת אצל אנשי סוסים רבים היא שלחץ שלא הוביל לתוצאה הרצויה צריך להתחזק.
אך האם זהו תמיד הפתרון הנכון?

אני טוען שלא.
אמנם ישנם מקרים בהם הדרך לקבלת התוצאה הרצויה היא ביצוע פעולה משמעותית יותר עבור הסוס, אשר תגרום למוחו של הסוס לשחרר פקודה לבצע את מה שהרוכב ביקש, אך לא תמיד מדובר בביצוע פעולה זהה בעוצמה רבה יותר.

הנחת היסוד שלי היא שרכיבה היא עבודה עם המוח של הסוס ולא עם הגוף שלו.
אנחנו מנסים לבצע פעולות שיגרמו למוח לשלוח לשרירים הוראה לבצע פעולה מסויימת. כשהסוס לא מגיב באופן הרצוי, יש לקחת בחשבון את האפשרות להתחזק, אבל כאמור יש להשאיר אפשרויות נוספות פתוחות וברוב המקרים אף להעדיף אותן משום שהן מובילות ללמידה איכותית יותר.

עלינו להביא בחשבון את האפשרות שקושי מסויים מונע מהסוס לבצע את הפעולה,
הקושי יכול כאמור לנבוע מאי הבנה, קושי פיזי או פחד.
בשל כך יש להביא בחשבון דרכי תגובה שונות. דרכים אלו כוללות המשך והתמדה בבקשה באותה עוצמה.
כן –  לעיתים כל שצריך הוא להישאר עם הבקשה, בעוצמת הלחץ הקיים, כדי לאפשר לסוס לבצע את הפעולה הרצויה, פשוט מכיוון שלסוס נדרש זמן לביצוע הפעולה.
אפשרות תגובה נוספת היא שינוי צורת הבקשה באופן שיסייע לסוס להבין את מה שביקשתי ממנו.
כן – עלינו לקחת בחשבון את האפשרות שתגובה לא נכונה יכולה לנבוע מבקשה לא נכונה או לא מותאמת לסוס או לסיטואציה. ומעל לכל יש להביא בחשבון גם את האפשרות שמה שביקשתי היה פשוט קשה מדי,
ואת האפשרות של הורדת קושי המשימה ובקשה של משהו פשוט יותר.
אני מודע לעובדה שלמידה אצל סוסים מובילה לעיתים להעדפה של ביצוע פעולה שונה ממה שביקשנו, אך טענתי היא שבמקרים רבים התנהגות זו נובעת מצורת עבודה לא נכונה או לא מותאמת לסוס.
כשמדברים על סוסי בית ספר – בחירה לא נכונה של סוסים, ניסיון לבצע פעולות ברמה שאינה תואמת את הרוכב או פשוט שחיקה – יכולים לייצר הרגלים בהם הסוס בוחר לבצע פעולה שונה, אשר ברוב המקרים היא קלה לו יותר פיסית או מנטלית מזו שביקשנו.

כאשר אנו מניחים שהסוס לא עשה את מה שביקשנו כי הוא פשוט לא רוצה, אנו נותנים לעצמנו לגיטימציה לעונש. רוכבים רבים רואים את הדבר כהתחזקות. אך משיכות חזקות בפה של הסוס, בעיטות חזקות או כל שימוש בכוח מוגזם הוא למעשה עונש, ולא המשך של עקרון הלחץ וההרפייה.

אם הסוס לא מגיב בצורה הרצוייה ללחץ של המושכות, והרוכב בוחר להשתמש בהפעלת כוח מוגזם הוא למעשה מעניש את הסוס ובעצם מייצר מאזן אימה שאומר לסוס – כדאי לך לעשות מה שאני רוצה או ש…

אני מאמין גדול בגבולות, אך חושב שאת הגבולות יש לשים גם לסוס וגם לעצמנו כרוכבים.

לאורך השנים נוהגים בני האדם לבקש מסוסים לעשות יותר – לקפוץ יותר גבוה, לרוץ יותר מהר, להסתובב או לעצור יותר טוב או מהר. כל הדוגמאות שהבאתי כאן עשויות להוביל את הרוכב לשימוש בכוח.
אמנם גופו של הסוס התפתח מאוד עקב בחירה של קווי דם וגידול מותאם מטרה, אך מוחו של הסוס לא השתנה בהתאם.

כן, יש סוסים ואפילו קווי דם שקל יותר לאלף ולאמן אותם, אך עדיין – צורת הלמידה של הסוס היא כזאת המותאמת לחיה נטרפת. צריך לדעת לרתום זאת לטובתנו, אך לא לנצל זאת לרעת הסוס.