ה"אני" הפרטי שלי אל מול ה"אני" המטפלת שבי
חשבתי הרבה במה אשתף … אלה שמתחברים לעולם הטיפול ועולם הכלבים.
אולי בחוויות שלי עם איבי הכלבה הטיפולית שלי?
אני מספרת ומפרסמת כל הזמן.
אולי בהצלחות שלי?
מלוקק מדי.
במגוון האוכלוסיות שאני עובדת איתן?
נראה לי נדוש מדי…
בחרתי לשתף אתכם במקרה שהעמיד אותי מול עצמי –
ה"אני" הפרטי שלי אל מול ה"אני" המטפלת שבי.
מדובר על נער בן 12. חכם, שנון, מתוחכם, ציני, בעל המון מגננות ורגישות שיא.
מתלוות לכל זה המון בעיות התנהגות.
אני נוסעת אליו כל שבוע מנתניה לפתח-תקווה. רק בשבילו.
אמו הגיעה אליי כי שמעה עליי במקום מסוים – איזה תענוג לדעת ששמי מתגלגל אי שם ברחבי הארץ!
מעבר לטלפון, אמא מתוסכלת שמונה את רשימת הבעיות של בנה מולה, מול הגורמים בבית הספר, מול חברים, מול אביו ועוד ועוד…
ואני מהצד השני של הטלפון מגלה הבנה, מהנהנת ובטוחה בעצמי. יודעת בדיוק מאיזה כיוון אגש לכל בעיה שהיא מציינת. מרגישה מוכנה לכל סיטואציה.
כמובן שלצד זה אני מזכירה לה כל הזמן שזה תהליך שיכול לקחת זמן.
התחלנו.
לאחר 3 מפגשי היכרות שהיו טובים להפליא, החלטתי שזה הזמן להתחיל לשקף לנער את ההתנהגות שלו.
כמובן בהדרגה. רק דבר קטן. הרי צריך להתחיל ממשהו…
אותו נער בן 12, נעמד קפוא במקום, נועץ בי מבט לתוך העיניים ומטיח בי –
"לא בא לי להיות פה!
את לא תלמדי אותי על כלבים, הרי אני מגדל כלב 4 שנים ואני יודע הכל!
אני רוצה לעלות הביתה!
לא רוצה יותר את המפגשים שלנו!
כשאני רוצה לפגוע, אני יודע לפגוע בדיוק בנקודה הרגישה!!
את כלום בשבילי!!!!"
הבטן שלי התכווצה.
זו הפעם הראשונה שאני מתמודדת מול התנגדות כזו קיצונית.
נפגעתי מנער בן 12.
אבל אני יודעת ואומרת לעצמי כל הזמן שאני צריכה להיות 'עוגן', להמשיך לשדר ביטחון וחוסן.
ניסיתי להציע לו להירגע, ואולי לתפוס את ההזדמנות להירגע בעצמי, בתוך תוכי.
למצוא רגע לסדר את הבלבול שהתחולל בין עצמי לבין המטפלת שבי.
אבל הוא התעקש ללכת.
אמו התקשרה להבין מה קרה.
הסברתי והצעתי שירד חזרה להגיד לאיבי שלום מכיוון שנעלם לה לפתע והיא נותרה מבולבלת (ואולי בכלל דיברתי על עצמי).
זה עזר לו לרדת בחזרה.
הוא התנצל עמוקות בפני איבי (וברור לי שבדרך זו גם חיפש את הסליחה אצלי), אך עדיין נשאר מבוצר בעמדתו וחזר חזרה הביתה.
אמו ובן זוגה ירדו לדבר איתי. להבין לעומק מה קרה ואיך נפעל מכאן.
זה עזר לי לאסוף את עצמי מבפנים, להתנער מהפגיעה האישית שחוויתי ולשים את המטפלת שבי במרכז!
לאחר שניתחתי עבורם את מה שקרה, העזתי להגיד שאני שמחה שזה קרה ושמכאן מתחילה העבודה!!
אמו התרגשה עד דמעות מהאמונה שלי בבנה.
לאחר שיחה ארוכה, הצעתי שינהלו איתו שיח רגוע שבסופו הוא יצטרך להחליט אם להמשיך להיפגש איתי ועם איבי.
באותו לילה,
קיבלתי הודעה קולית מאותו נער שנשלחה דרך הטלפון של אמו.
קולו רעד.
הוא התנצל שפגע בי והודה בכך שכאשר הוא כועס, המילים יוצאות לו מהפה ללא שליטה, אך כאשר מתעשת על עצמו, מבין כמה המילים הללו היו קשות ופוגעניות.
כתבתי לו בחזרה הודעה מכילה, מבינה, בעלת המון רצון לעזור לו והמון תקווה להמשך.
לאחר שהחליט בשיח עם אמו להמשיך במפגשים, כמה דקות לפני המפגש השבועי שלנו התחרט ואמר לאמו שהוא לא רוצה להגיע!
בדיעבד הבנתי, שהוא חשש להתמודד מולי. הוא חשש מהתגובה שלי.
הוא חיכה לי למטה. קצת מסתתר, קצת מבויש.
לאחר מס' דקות ארוכות שהלכנו ברחובות בחיפוש אחר נקודה מתאימה להתמקם בה תוך ניהול שיח רגיל, החלטתי להתייחס למפגש הקודם ולמה שקרה בו.
גיליתי שהוא לא הקדיש זמן לקרוא את ההודעה ששלחתי לו בחזרה.
כששאלתי ממה חשש? דיבר על אכזבה ודחייה.
הצעתי לו שנקרא את ההודעה עכשיו יחד, והוא קרא אותה בקול.
כשסיים, שאלתי אותו איך הוא מרגיש?
הוא אמר לי שהוא מופתע. שהוא רואה שאני מבינה אותו. שהוא רואה שאני רוצה לעזור לו להתמודד מול הקשיים שלו.
במפגש הזה,
השיח התנהל בגובה העיניים.
גיליתי כמה הנער בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. כמה עומק והבנה יש לו על עצמו.
שמתי את האחריות בידיו – להחליט, ממש כאן, מולי, האם הוא מוכן לעבוד על הדברים ורוצה להמשיך להיפגש איתי ועם איבי.
הוא החליט שכן.
במפגש הזה,
הבנתי כמה האופן בו התנהלתי פעם קודמת היה נכון.
כמה החוסן ששידרתי מולו למרות הפגיעה האישית שלי, שידר לו ביטחון.
כמה הרצון שלי להמשיך ולעבוד איתו, הראה לו שאני לא מוותרת עליו כמו כולם.
במפגש הזה,
הבנתי באמת ובתמים כמה הכלב הוא מתווך משמעותי לרגשות שלנו.
הבנתי לעומק כמה איבי היא העוגן האישי שלי וכמובן של המטופל.
הבנתי כמה "המטפלת" שבי חזקה ומוכנה לספוג ולהתמודד.
הבנתי כמה ההחלטה לעסוק בכלבנות טיפולית, הייתה נכונה ומדויקת עבורי.
מעין מור – טיפול בעזרת כלבים ואילוף כלבים 052-5655495
