מאבק התנועות לזכויות אדם, בשנות ה90, והשפעתן על השיח ביחס למוגבלות הטביעו את המושג "שוב דבר עלינו בלעדינו" והוביל שינוי בשני מישורים עיקריים.
האחד, אקטביסטי, לצמיחת קהילות שהתנתקו מארגוני הורים,
והשני, אקדמי, פיתוח מודלים למוגבלות המערערים על הפרדיגמה הרפואית שהייתה, ועודנה במידה רבה, נחלת החברה.

מקומם של קהילות ההורים לאנשים עם מוגבלות חקוק בהיסטוריה כמי שהוציאו את ילדיהם מאשפוז בבתי משוגעים ופיתחו ארגונים ופתרונות קהילתיים.
אין ספק כי יש לארגוני הסנגור ההורי תפקיד חשוב בהתפתחות התפיסה והחשיבה כלפי מוגבלויות, אולם היו אלו הקהילות האקטיביסטיות של אנשים עם מוגבלויות, שהחלו להתנתק מארגוני ההורים, אשר הובילו להתפתחות השיח וערעור על המודלים הרפואיים הקיימים עד היום.
ניתוק זה, מארגוני ההורים, אינו רק שינוי בשיח המקדם את הייצוג ה"עצמי", בניגוד לשיח של סנגור "על" המוביל את ארגוני הייצוג המקובלים, אלא מעבר מראיית הקהילה כ"צרכני שירות" וכקבוצה הזקוקה לסנגור ותמיכה לקהילה המתבססת על חברי הקהילה כבעלי ערך וזכות לקבוע את אורח החיים, התרבות והזהות שלהם.
שכן לטענתם השיח עליהם במקום איתם שולל את הניסיון שלהם ומעוות את חוויותיהם, הם מפורשים על ידי אנשים מחוץ לקהילה, ולא מפרידים בין הרצונות של האדם עם המוגבלויות לבין הרצונות של הסובבים אותו.

לאורך השנים חלו שינויים בגישות למוגבלויות. החל מהגישה הדתית הרואה במוגבלות עונש על מעשיו של האדם, דרך הגישה הרפואית המקלה יותר ומנסה לרפא את האדם הנחות מהמוגבלות שלו על מנת שיוכל לתפקד ולהביא תועלת לחברה,
או הגישה החברתית המפרידה בין האדם, שעדיין נתפס כנכה לבין המוגבלות כתוצר החיים בחברה לא מותאמת ועד הגישה הביקורתית הדוחה את התפיסות והסטריאוטיפים של הנכה כחריג ונחות.

גישה מתקדמת זו למוגבלות רואה בשונות ובמוגבלות חלק אינטגראלי מהזהות העצמית ולא כ"לקות".
דרך ההזדהות הקבוצתית החיובית, היא מבקשת לתבוע את זכות ההכרה בקהילה כקהילה שווה למרות השוני, לשנות את האידיאולוגיה הקיימת מהשורש ולתווך לחברה כיצד הם רואים את תרבותם.
אולם במקביל היא מציבה את מערכת היחסים בין קהילת האנשים עם מוגבלויות לבין החברה כקונפליקט מעצם היותו מערער על מעמדה של ה"נורמליות", כדרך החיים התקינה, וקורא תיגר על מערך הערכים החברתיים הרווחים.

במהלך קורס התמחות באוטיזם בשילוב וסיוע בעלי חיים אציג את הוויכוח בין הפרדיגמות השונות ביחס למוגבלות בכלל ולאוטיזם בפרט, ולאחר מכן אתמקד באקטיביזם ובגישה למוגבלות של הקהילה האוטיסטית תוך מתן דוגמאות והסברים פרקטיים מחיי היום יום.

"שום דבר עלינו בלעדינו" – איריס שנייד