Archive for category: טיפול באמצעות כלבים

זיגמונד פרויד מוכר כחלוץ בכל הנוגע לשיתוף כלבים בסטינג טיפולי, במהלך הפגישות שלו בשנות ה -30, צ'או צ'או בשם ג'ופי נשאר לצדו במשרד. פרויד שם לב שמטופלים נעשו נינוחים, רגועים ומתאפשרת פתיחות בעולמם הפנימי של המטופלים כאשר הכלבה היתה נוכחת, וזה עזר לו לבנות קרבה ולבסס ברית טיפולית איתנה.

הוא תאר באחד הכתבים שלו את ההשפעה של הכלב שלו במפגשים הטיפוליים. הוא תיאר שכאשר הכלב היה נוכח המטופלים הראו תסמינים של הרגעות ומעבר מהמערכת הסימפטית למערכת הפאראסימפטית, כלומר ממצב של "הלחם או ברח״ למצב של הירגעות ופיתחו אמון בתהליך.

ההתחלה הרשמית של טיפול בסיוע בבעלי חיים קשורה דווקא למלחמת העולם השנייה, כאשר טרייר יורקשייר בשם סמוקי ליווה את הרב"ט וויליאם לין בעת ביקור בבתי חולים לחיילים בניו גינאה ושם לב כי נוכחותה שיפרה את מצב רוחם של הפצועים.

למרות כל זאת, רק בשנות ה -60 נעשה מחקר מתועד ראשון של כלב שעבד כ"מטפל". הפסיכותרפיסט האמריקני בוריס מ' לוינסון טען כי נוכחותו של הכלב שלו ג'ינגלס הוסיפה "מימד חדש לפסיכותרפיה של הילד". למרות התנגדותם של עמיתים, לוינסון הגן בתוקף על השימוש בכלבים כעזר.

ההשפעה המרגיעה של כלב יכולה לסייע בהפחתת התגובה הגופנית היווצרות הסימפטומים, בדרך של עבודה גופנית, הגברת המודעות לשינויים הגופניים- חיצוניים ופנימיים, ול"חוש החישה", החל מהיציבה תנועות-גוף וטון דיבור ועד לגוון העור חום-קור והתרחבות האישונים. זאת, במטרה להתחבר לשפת המוח האחורי וחוכמת הריפוי הפיסיולוגית הטבעית במיוחד לאנשים שחוו טראומה. טיפול בעזרת כלבים יכול להפחית את תגובת האיום המאפשרת מעורבות קהילתית מוגברת.

"הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם", ״כולו לב ״ הכלב חולק אהבה ללא גבולות וגם מקבל ללא תנאי . לכל מי שמחזיק בכלב יכול לראות שיש לו יכולות תקשורת אמפתית ותהליכי התקשרות שונים . טיפול בסיוע כלבים פותח דרך ומהווה גשר מאחד לעולמו של המטופל, עוזר לפתח כישורים חברתיים, שליטה עצמית גבוהה יותר, אמון, חמלה, ענווה, קבלת האחר, אמפתיה שיפור הביטחון העצמי והעצמה אישית.

טיפול בסיוע כלבים או כלבנות טיפולית היא גישת טיפול ייחודית המשלבת בתוכה אלמנטים חברתיים, חינוכיים, רגשיים קוגניטיביים,התנהגותיים ושיקומיים בעזרתם ובנוכחותם של הכלבים. הגישה הטיפולית מיועדת לאוכלוסיות שונות ומגוננות ובגילאים שונים כגון נוער בסיכון, טראומות, הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, אלימות במשפחה, CP, קשישים, א.נשים בעלי צרכים מיוחדים.

תרפיה בעזרת כלבים היא שיטת טיפול רגשי קוגניטיבי והתנהגותי עם מרכיב פיזיולוגי אשר תורמת, מפתחת ומעצימה את היכולות הרגשיות, התקשורתיות והמוטוריות של המטופל. הקשר המשולש בטיפולים הנו מיוחד וייחודי, הטיפול מתבסס על מפגשים ישירים עם כלבים.

הקשר בין בני האדם לכלבים הוא קשר המבוסס על,אהבה, נתינה ואמון . הכלבים ניחנים ביכולת לתקשר, לעורר רגשות ולהסיר מחסומים רגשיים. יכולות אלו מהוות בסיס לשותפות בכלבים לטובת טיפול באנשים. המפגש בין כלבים לבני אדם מאפשר נתינה וקבלת אהבה, מספק חיזוקים חיוביים וחווית הצלחה ובכך תורם לשיפור רווחתו הנפשית והפיזית של המטופל.

הקשר בין האדם לכלב הוא קשר שיש בו הרבה קסם רוח וגם מסתורין. רוב הכלבים הם בעלי חיים מבויתים "התלויים" באדם במערכת יחסים סימביוטית ; הכלב נשען וזקוק לאדם המטפל בו והופך להיות חלק אינטגרלי מחייו : משחק, אוכל, שתייה, הגנה, תנועה, בית. הכלב בהיותו בעל חיים האוהב וזקוק לפעילות ומשחק, מסוגל להתייחס אל מה שאנו קוראים "עבודה" כאל משחק, " כלב עובד = כלב מאושר". בדרך זו ולאור עובדה זאת ניתן ללמד את הכלב לבצע פעולות,פקודות ומשימות. האדם למד להיעזר בכישוריו של הכלב למטרות עבודה, משימות ושירות כגון נחייה לעיוורים, עזרה לנכים ולחרשים, א.נשים המתמודדים עם PTSD, א.נשים הסובלים מאפילפסיה, סכרת ועוד….
לעומת זאת בשנים האחרונות פותחו גישות ונלמדו האפשרויות הטיפוליות הגלומות ביצירת תהליך מעצים ומרפא בקשר הקסום והנאמן בין האדם לכלב: הכלב מקבל את האדם ללא שיפוטיות, ללא ביקורת מילולית או התנהגותית וללא תנאים. אנשים המתקשים ביצירת קשר מוצאים לעתים כי קל להם יותר ליצור קשר עם כלב. בהדרגה, ניתן ללמד ולשפר את היכולות במודל של ההתקשרות של בולבי ביצירת קשר עם הכלב כדי לפתח קשר גם עם אנשים. יכולתו של הכלב להתמודד עם התנהגויות כמו רעש, השתוללות, מתח, כעס, חרדות, מופנמות, תוקפנות אי- שקט וכד' הופכות אותו "לשותף האידאלי" עבור ילדים ואנשים בני גילאים שונים. נוכחותו יכולה להרגיע ולתמוך בשעת מצוקה, חרדה, כעס, תסכול ובדידות. הכלב יכול, בנוסף לכך גם לעורר תגובות רגשיות חיוביות אצל האדם, להלהיבו ולהפיג את בדידותו.

הקשר עם הכלב יכול לפתוח פתח ולהוות גשר מאחד ומתווך לעבודה שיקומית הכוללת קבלת אחריות לכלב, ביצוע משימות הקשורות לגידולו ואילופו וגורם מדרבן לתרגול מיומנויות-חיים חשובות לאדם. הדימוי העצמי של האדם, שיפור הערך העצמי, יצירת התקשרות בטוחה ובטחנו בעצמו עשויים לצמוח באמצעות יצירת "חוויה מתקנת" הן של קשר עם יצור חי אחר והן של מסוגלות, אחריות ושליטה שהושגו באמצעות העבודה עם הכלב.

בכל אדם מצויים הכוחות לחולל שינוי, להרחיב את גבולות המחשבה והתודעה העצמית.
יש תקופות בחיים שדי לנו בכך על מנת לצמוח ולהיות בתנועה. ובתקופות אחרות, כל מה שנחשוב ונעשה לא מפוגג תחושות של תקיעות, חוסר הגשמה עצמית, חוסר שמחה ודיכאון,חרדות ,טראומות ועוד……..

התהליך הרגשי הוא הזמנה למסע משותף, הזדמנות למקום שיש בו הקשבה ותמיכה רק בשבילכם. מקום בו אפשר לחשוב ביחד ולבטא רגשות כמוסים.

מאת: יוני יושע

לוגותרפיסט, מטפל ב EMDR & SE

ראש תחום טיפול רגשי במרכז אופק.

אני זוכרת בבירור את הרגע הזה שגיליתי על קורס כלבנות טיפולית.

פתחתי את העיתון וראיתי כתבה על איזו כלבנית ועל עבודת החיל שהיא עושה, שמחתי לגלות שקיים בכלל דבר כזה.

אם לחזור מעט אחורה, הגיע הזמן שלי לקבל החלטה, לאן אני הולכת להתפתח, איזה מקצוע אני אבחר לי לחיים. ידעתי שספסל הלימודים באוניברסיטה זה לא עבורי, ידעתי שלשבת וללמוד במשך שעות זה לא משהו שאצליח לקיים. יש לי צורך עז בתנועה, שינויים, אנשים שונים, מקומות שונים.

הרגשתי אבודה ולא ידעתי לאיזה כיוון ללכת, ואז התגלה בפניי המקצוע המדהים הזה- כלבנות טיפולית.

אז לקחתי את המושכות לידיים והתחלתי לחקור, גיליתי מבחר מטורף של בתי ספר לאילוף , גיליתי מה תהליך הלימודים דורש – להיות מאלף ולאחר מכן לעבור הכשרה נוספת בקורס כלבנות טיפולית, גיליתי שזה ידרוש ממני להביא כלב נוסף ולעבור הכשרה אינטנסיבית על מנת להפוך לאשת מקצוע.

קיבלתי החלטה שלא משנה איפה ממוקם בית ספר לאילוף , העיקר שיהיה הכי טוב!

נפגשתי עם כל כך הרבה נציגים של בתי ספר לאילוף, הייתי בימים פתוחים, ראיתי שיעורים ואף אחד לא הצליח לתפוס אותי עד שהגיעה השיחה מבחורה בשם שלי, נציגת מרכז אופק, שהייתה אדיבה ונחמדה וסיפרה לי על תהליך הלימודים, הופתעתי לגלות כמה המסלול המוצע רחב ידיים ומקיף, כמה מקצועיות מרכז אופק מציע ולמרות המרחק החלטתי להגיע לפגישה.

אני לעולם לא אשכח את השיחה הראשונה שלי עם עמרי, מנהל בית ספר לאילוף , נפגשנו בכלבייה, עמרי הסביר לי בפירוט על תהליך ההכשרה והראה לי את הכלבייה, כבר בדרך הביתה קיבלתי החלטה. ידעתי שזה המקום עבורי, ידעתי שמרכז אופק יהיה בית הספר לאילוף היחיד שיספק לי את ההכשרה האולטימטיבית.

את היום הראשון לדעתי אף אחד לא שוכח. בטח ובטח לא את הפעם הראשונה בה בוחרים כלבים לעבודת האילוף, וואו, קרנתי מאושר, עד שבחרתי בכלב הכי מופרע שיכולתי לבחור ככלב ראשון, נשרכתי אחריו כמו עלה נידף ברוח, לא הבנתי לאן נעלמה כל התקשורת הטבעית שלי עם כלבים, מה קורה פה?

לבסוף, עברנו תהליך מדהים והרקולס מצא בית. הייתי הכי צעירה בקורס, ממש ילדונת ליד כל השאר, למזלי מצאתי את עצמי בין חבורה של אנשים מקסימים שעטפו אותי מכל כיוון. מצאנו חיבור אמיתי בתוך הקבוצה.

גיליתי במהלך לימודי אילוף כלבים אנשי מקצוע מדהימים שכל מה שרציתי הוא לשאוב מהם כמה שיותר מידע, לקבל כמה שיותר הכוונה ולהצליח יום אחד להגיע לרמה הזו.

את הבומבה האמיתית חטפתי כשסיימנו את לימודי אילוף כלבים, הייתה הפסקת התארגנות קצרה לקראת קורס כלבנות טיפולית. כל כך רציתי קולי ארוך שיער, חיפשתי בלי סוף, הצלחתי להגיע לרכזת הגזע והתחננתי לעזרה, לא היו שגרים באותו זמן ולכן לא יכולתי לקחת גור לקראת הלימודים. החלטתי להתחיל לחקור לעומק על שאר הגזעים ולקבל החלטה מושכלת. אז גיליתי את הגולדן, גזע מדהים שתפור בדיוק למידותיי. אני לא אשכח את הימים הראשונים של קליף בבית, הייתי בטוחה שאני הולכת להחזיר אותו, לא יכולתי להתמודד עם התסכול שלו, הבכי הבלתי פוסק, לא ידעתי איך להכיל את מה שקורה לי בבית. אני זוכרת את השיחה עם אמא שלי אחרי כמה ימים בלי שינה ״קחי אותו מפה, אני לא רוצה אותו!״ בכיתי לה. לקח לי זמן למצוא את החיבור לקליף, הוא היה גור מושלם ואיכשהו למרות זאת לא הצלחתי להתחבר מיד. תוך זמן מה קליף כבש אותי, גילה לי עולמות שלא ידעתי- סבלנות מה היא, התמדה, חשיבה מחוץ לקופסה, דאגה ללא גבול ואיך שומרים על משמעת עם גור שנראה בכלל כמו אפרוח שבא רק למעוך מרוב חמידות.

אז התחיל התהליך המורכב באמת, זה שלא ציפיתי לו, גילוי עצמי שלא נגמר. כל שיעור במהלך קורס כלבנות טיפולית ללא יוצא מן הכלל גיליתי דברים חדשים, על עצמי, על העולם, על כלבים, על אנשים והחיבור בין כל הגורמים. ענת שליוותה אותנו במהלך ההכשרה התגלתה בפניי כאישה עוצמתית עם חשיבה יצירתית שאין כמוה, עם דרייב שלא נגמר ללמד ולהכשיר ואיחלתי לעצמי שיום אחד אתקרב לידע והיכולות שלה.

אז גם גיליתי את יוני, מרצה על, שהצליח להוציא ממני שדים שמעולם לא הצליחו להוציא. את השיעור עם הקלפים הטיפוליים אני לעולם לא אשכח. ישבנו במעגל, בחרנו שדים וחלומות ופתאום ממני המילים בלי שליטה. שיתפתי, פרקתי, זה היה מפגש שנגע בכולנו. אותו יום הפיח בי תקווה.

אחד הדברים שליווה אותי לאורך התהליך הוא התהייה האם אני מספיק מוכנה להשתלב בתהליך טיפולי באנשים אחרים. בפן הכלבני הצלחתי לשלוט בצורה טובה אבל הפן האנושי הפחיד אותי. חששתי שאני צעירה מידי, שמי בכלל ירצה לעבוד עם בחורה שרק התחילה את החיים הבוגרים שלה אך לאט לאט, ככל שהתמדנו בלימודים, העמקנו ולמדנו עוד ועוד התחלתי לקבל ביטחון, הרגשתי שאני מתחילה להצמיח כנפיים ואוטוטו אוכל לעזוב את הקן.

חרדת מבחנים זה דבר המלווה רבים מאיתנו, הקושי להתמודד עם עיניים הנשואות אלייך או הדף והעט שמסרבים להתאחד. כפות הידיים המזיעות, הדופק המהיר, הראש שרץ לכל כך הרבה כיוונים. מבחנים זה לא הצד החזק שלי ועדיין המעטפת שקיבלתי אפשרה לי לצלוח מבחן מבחן. את המבחנים המעשיים למדתי לאהוב, נהגתי להסתכל על קליף, לשכוח שיש סביבי אנשים ולחשוב על עוד סשן עבודה, הוא היה מצליח לאזן אותי.

אז הגיע המבחן המסכם, עברנו אותו בהצלחה יתרה אך משהו לא היה כשורה.

קליף לא היה במיטבו, הוא היה עייף, הוא נתן את כל כולו אבל ראו את הקושי בעיניו.

הגענו הביתה וחשבתי שאולי קצת מנוחה תעורר אותו מחדש. לקראת הערב כשראיתי שמצבו לא משתפר לקחתי אותו לוטרינר, שם אושפז למשך שבוע לאחר שגילו כי נושא פרוו, מחלה ארורה שמאוד קשה לצאת ממנה. בסוף השבוע לקחתי את קליף הביתה אחרי שמצבו השתפר, באותו לילה קליף כבר לא התעורר.

ליבי נשבר והרגשתי שכל עולמי חרב עליי. איך לקחו לי את החבר הכי טוב שלי?! יום למחרת כבר החלטתי שללימודים אני לא חוזרת. כלבים כבר לא יהיו לי ועולם הכלבנות כבר לא בשבילי. לא יכולתי לדמיין את עצמי בעולם הזה בלעדיו.

אם לא צוות מרכז אופק שלא נתנו לי להרים ידיים סביר להניח שלא הייתי בתחום הזה היום. ליוו אותי, דאגו לי, בכל יום מישהו מהם התקשר לראות מה איתי. חבריי המדהימים בקורס כלבנות טיפולית החליטו להירתם ולעזור לי לרכוש כלב חדש. לא יכולתי שלא להתרגש מרוב תושייה של כל האנשים סביבי שהרימו אותי למעלה.

לבסוף אחרי חצי שנה חזרתי לקורס עם גור קטנטן חדש, כמובן שגולדן. את תהליך ההכשרה השני עברתי כהרף עין. פתאום עם ניסיון רב של הכשרת כלב טיפולי ראשון, השני היה פשוט יותר. ריצ׳י היה גור יפייפה, ג׳ינג׳י שובב שכל רצונו בעולם הוא להסב לי אושר.

לשמוע את השאלות של הסטודנטים בשיעורים הראשונים נשמע לי תמוהה, איך הם לא יודעים? עד שבמבט לאחור הבנתי שכולנו היינו ככה, יש איזשהו שוק כשרק מתחילים, פתאום עם גור צעיר, למרות הניסיון שצוברים בקורס אילוף כלבים.

אחרי שסיימתי תהליך נוסף עם כלב חדש, עברנו את המבחן ההכשרה המסכם, הגיע הזמן להתחיל סטאז׳. את הסטאז׳ הראשון עשינו בהוסטל של מתמודדי נפש, אני לעולם לא אשכח את דרורה המטופלת הראשונה שלי.

בסוף כל מפגש עם המטופלים נדרשנו לכתוב רפלקציה על הטיפול וכיצד הרגשנו. החלק הקשה ביותר עבורי היה לכתוב מה אני מרגישה, שוב החשיפה הזו. בשלב מסוים היה לי קושי כל כך גדול עם המטופלת ועם ההתמודדות עם הרגשות, זו הייתה הפעם הראשונה שחיפשתי מפלט, נבהלתי מהתחושה הזו, עם הזמן, עם הליווי האישי המקצועי והתמיכה החברית הצלחתי לשבור את המחסום ולבסוף להגיע לליבה של דרורה ולהתגבר על הקושי ולהצליח לעבור יחד איתה תהליך חיובי משמעותי.

הסטאז׳ השני הינו סטאז׳ קבוצתי אותו עשינו עם בני נוער במוסד גמילה. חבורה של ילדים מדהימים שהצליחו לכבוש אותי במהירות. שם מצאתי את האוכלוסייה המושלמת עבורי. תחילה היה לא פשוט כלל. להשתלט על חבורה של בחורים ולגרום להם לרצות לשתף פעולה, לאט לאט חדרנו את החומות האדירות והצלחנו לבנות תהליכים מדהימים. הפרידה הייתה קשה אבל מרוממת. אני זוכרת את הדרך הביתה בפעם האחרונה. האזור היה כל כך יפה, הייתה שקיעה שלא יכולתי להתעלם ממנה. הנחתי את היד על הראש של ריצ׳י שהיה רדום אחרי יום עבודה והרגשתי כל כך גאה.

זה הזמן שלי לצאת לעולם האמיתי!

מאת: נועם טליוסף

מאלפת כלבים מוסמכת, כלבנית טיפולית.

חברת צוות מרכז אופק, קורס כלבנות טיפולית.

למידע אודות קורס כלבנות טיפולית לחצו כאן 

למישהו יש הצעה לפעילות? הצילו! נגמרו לי הרעיונות…

כולנו נתקלים לעתים בקושי לתכנן ולבנות מפגש כלבנות טיפולית. המטרות התעממו, מאגר התכנים התרוקן, נדמה שכבר עשינו את כל הפעילויות האפשריות…

מנוסים, יצירתיים ובעלי גמישות מחשבתית ככל שנהיה – אנו עלולים למצוא את עצמנו 'תקועים' ונטולי רעיונות.

במצבים כאלה כדאי לחזור לבסיס ולהיתמך בכמה עקרונות שעשויים לעזור בהכוונה והתמקדות מחודשת.

בסיס זה מושתת על שלושה תחומים עיקריים: נושא, מטרות ומבנה.

 הגדרת נושא למפגש

הגדרת נושא למפגש תעזור לנו לבנות מפגש מגובש וקוהרנטי הסובב סביב עניין מרכזי אחד, ממנו נגזור את התכנים שאנו רוצים להעביר.

בחירת נושא משותף לעולם הכלבי ולעולם האנושי תאפשר הן לנו והן למטופלים לעשות קישור בין שני העולמות איתם אנו עובדים ובתוכם אנו חיים.

שימוש בנושאים מחיי היומיום שלנו ושל המטופלים

החיים מזמנים לנו אינספור נושאים והזדמנויות לעבודה. חומרים כאלה הם אותנטיים ורלוונטיים למטופלים ומאפשרים חיבור לדברים שנוגעים בהם ומעסיקים אותם.

לעיתים נתכנן מראש להשתמש בחומרים כאלה (למשל בנושאים כמו חגים ומועדים, ימי הולדת, עונות השנה, חופש, שינוי, או כל מאורע ואירוע עליו אנו יודעים מראש) ולעיתים נשתמש בהם בספונטניות כתגובה לדברים שעולים במפגש, כמו בדוגמה הבאה: באחת הפעמים שהגעתי להוסטל מצאתי את הדיירים נסערים ומעורערים. הסתבר שבאותו בוקר היה אירוע אלים בהסעה לתעסוקה והוא המשיך להטריד אותם זמן רב. זנחתי את התוכנית המקורית והקדשנו את המפגש לשיחה על האירוע ועל הרגשות שהוא העלה, וגם בשני המפגשים הבאים המשכנו לעסוק בנושא מזוויות נוספות כמו תגובות אוטומטיות מול איום, התמודדות עם קונפליקטים ותוקפנות.

כל נושא יכול להיות טיפולי, כל נושא 'כלבי' ניתן לקשר לעולם האנושי (ולהיפך)

זהו רק עניין של זווית הסתכלות והתייחסות, ויצירת הקשרים תואמים.

כמה דוגמאות להבהרת הרעיון:

את נושא הקבוצה האנושית (תפקידים בקבוצה, קבוצות שייכות, יתרונות וחסרונות החיים בקבוצה וכו') אפשר לקשר לצורת החיים החברתית של כלבים, לצורך שלהם בלהקה ובמנהיג ולחיים בתוך "הלהקה" האנושית.

נושא של דפוסים ותגובות אוטומטיות נוכל לקשר לאינסטינקט ה-Fight-Flight-freeze.

כדי להסתכל על תוקפנות ומקורותיה נוכל לדבר על גזעים מסוכנים, האם כל כלב מהגזעים הללו יהיה תוקפן, איך נוצרת ומאיפה מגיעה התוקפנות.

בפורים נוכל ליצור קישור למסכות שאנו עוטים על עצמנו או להסתכל על תחפושות בטבע ולבדוק מה תפקידן ומה הן משרתות.

את פסח, חג החירות, נוכל לקשר למשמעויות של חופש עבורנו ועבור הכלבים, וביום הזיכרון נוכל לדבר על כלבים בשירות כוחות הבטחון, על מסע הגיבור או על הכוחות הקיימים בכל אחד מאיתנו.

הגדרת מטרות למפגש

מטרות למפגש נגזרות מתוך המטרות הטיפוליות ויעזרו לנו להגדיר במה נתמקד ועל מה נשים דגש באותו מפגש.

הגדרה של מטרות למפגש תמקד אותנו בתכנון והתאמת פעילויות שישרתו אותן.

 שילוב פעילויות מתחומים אחרים

שילוב של פעילויות מתחומים אחרים כמו אומנות, ספורט, דרמה, בישול ועוד – יגוון ויעשיר את המפגשים, יציע דרך אחרת בעזרתה אפשר להתחבר לנושאים בהם אנו עוסקים ויאפשר למשתתפים לבטא כוחות וצדדים נוספים באישיותם.

כל פעילות היא לגיטימית כל עוד היא מותאמת למטרות הטיפוליות ונעשית מתוך חשיבה עליהן ולא רק על מנת "למלא את הזמן".

מבנה המפגש

מבנה מפגש הוא הרבה יותר מרק נוהל טכני או סדר כרונולוגי בו הוא מתנהל.

המבנה יוצר ומכיל את התהליך הטיפולי המתרחש בתוכו ומאפשר לו להיבנות בשלבים, נדבך על גבי נדבך.

בין אם המפגש פרטני ובין אם קבוצתי, בין אם היכולות הקוגניטיביות והתיפקודיות של המשתתפים גבוהות ובין אם נמוכות – ניתן ורצוי לשלב בתוכו ארבעה חלקים עיקריים:

שיח פותח – מטרתו להציג את נושא המפגש, להעביר ידע מסויים, להרחיב את החשיבה וההסתכלות על הנושא, לעורר רגש ועניין סביבו, ליצור השלכה אנושית ואישית ולעודד מעורבות ושיתוף בתוך קבוצה.

פעילות פסיכו-חינוכית – נגזרת מנושא המפגש ויכולה להיות במגוון תחומים (קלפים טיפוליים, כרטיסיות, משחקים חברתיים או פעילויות מתחומים אחרים). מטרות פעילות זו לעשות עיבוד רגשי לנושא, להוסיף עניין, תוכן, חשיבה ומודעות, לתת הזדמנות לביטוי אישי ולשיתוף כל אחד מחברי הקבוצה וכן לאפשר השלכות וחשיפה של תחושות ורגשות.

עבודה עם הכלבים – פעילות חווייתית שמטרתה לעשות עיבוד נוסף של נושא המפגש והיא מכילה בתוכה הזדמנות לעבוד על כל המטרות הטיפוליות כמו תקשורת, התייחסות לצרכים ולרצונות של האחר, חוויות מסוגלות והצלחה בצד התמודדות עם תיסכולים ואכזבות, איפוק ודחיית סיפוקים, התמודדות עם פחדים ודפוסי הימנעות, וויסות מגע, וויסות חושי, מוטוריקה, קואורדינציה ועוד ועוד…

שיח סוגר – יסכם את המפגש ויאפשר לעשות עיבוד למחשבות ולרגשות, שיקוף, איסוף ו'סגירה' של כל מה שעלה במפגש. בשיח הסוגר נעשה גם את החיבור למיומנויות בחיים ולמציאות שמחוץ למרחב הטיפולי.

מאת: ענת אלון  – 050-3910041

כלבנית טיפולית ומאלפת כלבים מוסמכת.

מרצה בקורסי כלבנות טיפולית במרכז אופק.

אני מאי, קלינאית תקשורת ומטפלת בעזרת כלבים. עוסקת בכל תחום בנפרד אך גם משלבת את שני העולמות.

תפקיד הקלינאית לאבחן ולטפל בבעיות הקשורות לרכישת שפה בשלבי התפתחותה, ביכולות תקשורתיות, בליקויי היגוי, בשטף הדיבור, בבעיות קול ובליקויי בשמיעה, וכן בהשפעות על ההתפתחות של משחק וחשיבה.

כלבנות טיפולית או טיפול בעזרת כלבים, מכילה מגוון מרכיבים טיפוליים רגשיים, קוגניטיביים, חינוכיים וכד' ומשלבת את חברנו ההולכים על ארבע. קהל היעד הוא רחב וכולל אוכלוסיות שונות בכל הגילאים, כגון:CP , אוטיזם, הפרעות קשב, קשישים, פגועי נפש, נוער בסיכון ועוד בעלי צרכים מיוחדים ובעלי התפתחות טיפוסית.

כחלק מההתנסות הקלינית במהלך לימודי התואר להפרעות בתקשורת, הגעתי למגוון מרכזי טיפול. שם זכיתי לפגוש, לצפות ולטפל בילדים בעלי צרכים מיוחדים, נוער בסיכון, מבוגרים בתהליכי שיקום ועוד. אך משהו היה חסר בתוך הפאזל הטיפולי שלי.

הנקודה שבה הצלחתי להתחיל לדייק מה הוא החוסר שאותו הרגשתי, הגיעה רק לאחר סיום התואר. אז אני אחזור מעט אחורה בזמן.

בגיל 6 קיבלתי את הכלב הראשון שלי "ברנדי", לברדור בן שנה וחצי שהיה מיועד להיות כלב נחייה לעיוורים אך נפלט מהקורס בשל מחלה שהתגלתה אצלו. אימצנו אותו ככלב שובב ואנרגטי, אך עם אינטליגנציה רגשית שהיא בוודאות חלומו של כל מטפל. ושם סיפור האהבה עם כלבים התחיל.

במהלך השנים מאז, גידלנו במשפחה שלושה כלבים. הם תמיד היו מקור האושר, הצחוק, הכעס, העצב ועוד אינסוף רגשות שרק בעלי כלבים יוכלו להזדהות איתם. לכלבים יש יכולת למלא כל חלל שהם נמצאים בו, בלי מילים או אפילו מעשים, אלא מעצם היותם.

נחזור לתקופת ההתנסות. יום אחד הייתה לי הארה: "חסרה לי אנרגיה ויצירתיות בתוך הטיפול". מי שאפילו רק קצת מכיר אותי יודע שלא חסרה לי אנרגיה כבן אדם, אבל כמטפלת משהו לא התרומם.

התקשיתי לגלות יצירתיות ולייצר מוטיבציה ורמות עוררות שיהפכו את המפגש עם המטופל לחוויה משמעותית ומהנה עבורו, אבל לא פחות חשוב מזה, לחוויה כזו גם עבורי. במקרה לחלוטין, נחשפתי באותו זמן לעולם הכלבנות הטיפולית. לא יאמן איך ברגע יכולים ליפול כל כך הרבה אסימונים. מיד התחלתי לברר על  המקצוע ונרשמתי ללימודים.

בתחילת עבודתי כקלינאית תקשורת החלטתי להתמקד באוטיזם. למה דווקא בתחום זה? בעיקר מתוך סקרנות ותחושות בטן לא ברורות. מאז, אני עובדת עם ילדי ASD בגילאי גן. במקביל, התחלתי את לימודי הכלבנות עם הכלב שלי אלברט, כלב מגזע רועה אוסטרלי. ביחד, למדנו גם על טיפול רגשי, עברנו סטאז'ים שונים ואנחנו עוד לומדים ומתפתחים בכל יום שעובר. במהלך לימודי הכלבנות ובעיקר בסטאז', הרגשתי סוף סוף שאני "בבית", שזו החתיכה בפאזל שהייתה חסרה, מצאתי את אנרגיה והיצירתיות.

אני עדיין חוקרת ואמשיך ולחקור על השילוב בין העולמות של קלינאות וכלבנות, בשאיפה לשלב את שני הכובעים הללו בצורה הטובה ביותר. נקודת המבט שלי היא הוליסטית, אני מאמינה כי תקשורת, שפה ודיבור באים יד ביד עם עולם הרגש ויש לגעת בכל תחום מבלי להתעלם מהשני, ואיזה כלי מתאים יותר מחברו הטוב ביותר של האדם?

עם הזמן והניסיון אני מבינה שהכלבים הם לא רק גורם שמכניס אנרגיה ומוטיבציה, הם שותפים מלאים ומהווים גורם מטפל משמעותי בתוך עולם התקשורת. הנוהג והכלב הם צוות. ככל שאני מעמיקה בשני התחומים, כך אני מגלה עד כמה הכלבים מכניסים ערך מוסף ומזמנים אינטראקציות, שלפעמים אנחנו כבני אדם כושלים בהן. בנוסף, הם נקיים מביקורתיות ודעות קדומות, נותנים אהבה ללא תנאי ומהווים כלי השלכתי שאין שני לו. הכי חשוב- הם עוזרים לי להיות קלינאית תקשורת טובה ואדם טוב יותר בתוך הטיפול ואף מחוצה לו.

באחד המקומות בהם עבדתי עם ילדים על הספקטרום כקלינאית, נהגתי לדבר על אלברט שעות ארוכות הוא היה אז עדיין גור קטן ושובב בהכשרה, והרביתי לספר עליו בעזרת תמונות וסרטונים לילדים ולנשות הצוות. הפרופיל של הילדים היה מעורב וכך גם רמת ההתעניינות והסקרנות שלהם בכל הנוגע לסיפורים שלי. חלקם הרבו לשאול שאלות ולהזכיר את השם שלו, חלקם חייכו למסך לנוכח המראה של הגוש הפרוותי, שהזכיר יותר דב מאשר כלב, וחלקם לא הביע עניין כלל.

יום אחד החלטתי שהגיע הזמן להביא את אלברט איתי לביקור קצר, מה שקרה באותו מפגש ישאיר בי הדים עוד זמן רב. נכנסנו בהפתעה אל תוך החלל, הילדים הסתכלו עלינו, הגיבו בחיוך ובקולות שמחה והפתעה, אך תגובה אחת הפתיעה אותי יותר מכולן, תגובה של ילד אחד מיוחד. במשך כל ההכרות האישית שלי עם אותו ילד, ובכל תיעוד שלו בתיק האישי לאורך השנים, המאפיינים הבולטים של הפרופיל שלו היו פאסיביות, היעדר יוזמה ומיעוט בשימוש בשפה מילולית. הוא היה מהילדים שלא הביעו עניין כלל כשהזכרתי והצגתי את אלברט בתמונות וסרטונים, אבל הסצנה באותו יום הייתה שונה לחלוטין. בזמן שכל הילדים היו בעיקר המומים, הוא ניגש הישר אל גוש הפרווה ומשך בחוזקה באזור שמאחורי האוזניים שלו ואמר מילה אחת: "אלברט".

כמובן שלא צפיתי כלל את המהלך ולכן התקשיתי למנוע אותו, אך למזלי הכלבים בקורס עוברים הכשרה בדיוק למצבים כאלה ואלברט לא הגיב למתרחש. לאחר שהסברתי והראיתי לילד איך רצוי לגשת ולגעת בכלב, קרה דבר נפלא. הוא התיישב עלי, תוך שהוא חלץ את נעליו וגרביו והניח את שתי הרגליים הישר על גבו של אלברט. אני מתקשה לתאר על הדף את החיוך, המבט ורמת העוררות שהתגלו באותו הילד באותו הרגע, כמה תקשורת בלתי מילולית עברה בין שני היצורים הקסומים הללו.

המקרה הזה הוא רק אחד מיני רבים שפתחו לי אופקים. לפתע הכתה בי הבנה כל כך נעימה. הדבר הראשון שהבנתי עוד טרם המקרה: כלב הוא גורם מוטיבציה ויכול להוסיף עניין בטיפול. הדבר השני הוא, שיש לכלבים יכולת להיות כלי תקשורתי בלתי מילולי אדיר. דבר נוסף שהבנתי באותו הרגע, הוא שייתכן והילד הביע צורך חושי שאותו הוא מתקשה להביע מילולית, שהרי היה משהו בפרווה של אלברט שיצר אצלו תחושה נעימה והוא חתר למגע למשך זמן ארוך איתו. לבסוף, ואולי ההבנה העמוקה ביותר שלי מאותו הרגע: זוכרים שאותו ילד לא הביע כלל עניין באלברט ולא היה ברור אם הוא הקשיב והבין את הסיפורים שלי? אז אותו הרגע שבו הוא רץ אליו ואמר את שמו, הראה כי הוא אכן הקשיב, הבין ושמר את אלברט בזיכרון. לגבי חלק מהילדים על הספקטרום, בעיקר בגלל פאסיביות וחוסר או מיעוט בתקשורת מילולית, יש קושי רב לסביבה לדעת את מידת הקשב וההבנה שלהם, ולנו, המטפלים, לאבחן אותן בצורה מדויקת. אבל כאשר נכנסת מידה של מוטיבציה לתמונה, במקרה הזה באמצעות כלב, הדבר מאפשר לפתע לקבל הצצה אל תוך עולמם.

לשמחתנו, המטפלים בעלי הכלבים, הכלב הוא גורם מוטיבציה שמעודד שיתוף פעולה, מוכיח עצמו פעם אחר פעם כמטפל בפני עצמו ומאפשר לנו חיים הרבה יותר קלים.

מאת: מאי שמולביץ 050-6589917

קלינאית תקשורת, מאלפת כלבים מוסמכת, כלבנית טיפולית.