חשיבותה של הדרכה (סופרוויז'ן) לעוסקים בכלבנות טיפולית
מפגשי הדרכה (סופרוויז'ן) דומים בהיבטים מסוימים למפגשים טיפוליים, אך הם נבדלים בכך שהנושאים העולים בהם ממוקדים בהתנסות ובחוויות של איש המקצוע במהלך העבודה המעשית.
חשיבותם של מפגשים אלו היא היכולת לעבד את החוויות והרגשות שחווים אנשי המקצוע, כך שיוכלו להציע מענה טוב יותר לאוכלוסיות איתן הם עובדים.
ישנן גישות שונות לביצוע הדרכה, אך המרכזית והמקובלת בהן גורסת שעל המדריך להוות מודל למודרך, ועל המפגשים להוות מודל לדרך בה יש לנהל את המפגש עם האוכלוסיות קרי -המפגש הטיפולי. כלומר, ההדרכה מהווה מעין דגם לדרך בה יש לנהל את המפגש הטיפולי בשטח.
כאשר מדובר במדריכי כלבנות טיפולית, בשונה מאנשי מקצוע בענפים טיפוליים אחרים, יש להביא בחשבון בעת ההדרכה מורכבות נוספת – זו הנובעת מהיחסים עם בעל החיים – הכלב.
מורכבות זו נובעת מהצורך לחלק את תשומת הלב בין המשתתפים (המטופלים) ובין בעל החיים – הכלב, אשר מגיב לעיתים לסיטואציות באופן שדורש ויסות משאבים רגשיים לכיוונו.
מורכבות זו, דורשת ממי שמעביר מפגשי הדרכה לעוסקים בתחום לתת מקום ליחסים אלה בתוך הטיפול תוך למידת הקושי שהיא מייצרת.
בבואנו לנתח את המורכבות שבתהליך ההדרכה, ניתן להיעזר בדוגמאות מתחומי טיפול אחרים כמו למשל תחום הריפוי בעיסוק.
בחוברת שערכה לסטודנטים בריפוי בעיסוק מסווגת אלישבע שטאל את קשיי לשלוש קטגוריות עיקריות:
- האיכויות האישיות של מעביר הפעילות: בסעיף זה נכללת המודעות העצמית של המודרך, הרגשת המסוגלות, והתמודדות עם תחושות החרדה העולות במהלך תקופת ההכשרה.
- מפגש מעביר הפעילות עם האוכלוסייה: בסעיף זה מתמודד הכלבן טיפולי עם דעות קדומות על האוכלוסיות יעד, התמודדות עם מצבים לא צפויים וגבולות אל מול המטופלים.
- התייחסות למקצוע ולמקום ההכשרה: בסעיף האחרון עולים הקשיים של הכלבן טיפולי אל מול ההזדהות עם המקצוע הגבולות מול המערכת והמדריך ולסיום הקושי עם האינטנסיביות המובנית בתקופת ההכשרה.
כיצד מתבצע תהליך ההדרכה?
במפגשי ההדרכה אנו שואפים לכך שהמדריך ידע לזהות את הקושי הספציפי של כל אחד מהמשתתפים בדרך להנחיה אישית לכל כלבן טיפולי.
כך, ידע למקד את ההדרכה בנקודה ספציפית מתאימה לכל משתתף. במשולש הטיפולי על המדריך גם לזהות את היכולת של המודרך לשלב בין מרכיבי המשולש הטיפולי: הוא עצמו, המטופלים ובעלי החיים.
לאחר שהמדריך ממפה את סוג המודרך ואת קשייו מתחיל שלב הקשר להיות חלק חשוב מיכולתו להעביר תכנים קריטיים למודרך מחקרים חקרו את הדרכים בהם מדריך ומודרך יוצרים בניהם מרחב הדרכה ואת המרכיבים היוצרים מרחב זה.
במשך שנים נתפס מרחב זה כמפגש שנועד לעבד תהליכים טיפוליים שחווה המודרך, לעזור לו לגבש את עצמו כמטפל, ולבנות את התנאים הטובים ביותר לצמיחה מקצועית.
אלה שכיום ברור שללא הקשבה פעילה דיאלוג אמיתי ונוגע בין המדריך למודרך וללא מפגש אותנטי ביניהם קשר ההדרכה לא יתפתח להיות גורם משמעותי בצמיחתו של המודרך.
על המדריך להגיע עם כישורים טיפוליים כגון תמיכה רגשית, הבנה פסיכולוגית והזדהות. והכל בשביל שההדרכה תוכל לעבד תהליכי טיפול גם אצל המשתתפים.
בעבר נתפסה הסמכות של המדריך כנובעת מידע שנחשב אובייקטיבי וחיצוני, ההדרכה נחשבה כסיוע למודרכים להיחלץ ממחסומים שמונעים מהם להבין את המטופל (Crowell,2007;Gee,1996;Hanoch,2006) ,
כיום התפיסות של ההדרכה עברו מהפך המדריכים אומנם מחזיקים בידע התיאורטי מחקרי וקליני רב, אולם למודרכים יש ידע חוויתי וידע זה לא פחות חשוב מזה שבידי המדריכים.
תרומתו של המדריך היא ביכולתו לספק התבוננות חיצונית, רפלקטיבית ומארגנת, אך יש לזכור שהוא נושא הטיות סובייקטיביות אישיות משלו והאירועים יכולים להיות מוצגים רק בצורה ראשונית כבסיס למשא ומתן עם המודרך, תוך הבנה שהידע שבידי המדריך הוא רק סוג אחד של ידע, דבר שמביא ללמידה משותפת (Frawley-O'Dea&Sarnat,2001) .
כיום כבר ברור שהמדריך אינו יכול להסתמך רק על הכשרתו ועל הידע בלבד, עליו להסתמך במידה רבה על יכולתו להשתתף בצורה רגשית ואותנטית באינטראקציה עם המודרך. (Frawley-O'Dea&Sarnat,2001) ומכאן הדמיון בין תהליך טיפולי ובין תהליך של הדרכת מטפלים.
הדרכה נכונה נשענת על 4 יסודות:
הקשבה פעילה
הנחייה
הכוונה
והדרכה
המדריך אחראי על חינוך הכלבן טיפולי כאיש מקצוע ולתפקודו כמטפל.
עליו להרחיב ולהעצים את יכולות המשתתפים בהדרכה, לעודד אותם ליישם את העקרונות אשר למדו ולתמוך בצמיחתם האישית (Youngstorm, 2004; Bagatell, et al. ,2013)
כדי לעשות כן, על המדריך לשדר אמינות, רגישות, והבנה לצרכיהם הלימודיים של המשתתפים, וכן לתמוך בהתפתחות האישית של המשתתפים כך שיוכלו להסתגל למקום ביתר קלות ולסמוך על יכולותיהם. (Kirke, Layton & Sim, 2007)
תהליך ההכשרה בקורס כלבנות טיפולית במרכז אופק כולל בתוכו התנסות נרחבת בעבודה עם אוכלוסיות שונות.
התנסות זו, מגיעה בליווי מפגשי הדרכה המועברים לסטודנטים ע"י אנשי מקצוע בכירים בתחום כמקובל בעבודה טיפולית.
בכדי ליעל ולהנגיש את ההכשרה, על המדריך להתאים את יכולותיו הבינאישיות לידע המקצועי ולכן עליו את אופן התייחסותו לכל מודרך.
משימת המדריך היא לנווט בין ארבעת יסודות ההדרכה ולהפעיל מיומנויות למידה מותאמות ליכולותיו בהתאם לפרופיל הכלבן טיפולי ומידת בשלותו. הכלבן טיפולי צריך לחקור, להיחשף ולהתנסות בעבודה בשטח ולחזור ל"חוף מבטחים" במסגרת ההדרכה.
לסיכום,
התאמתו של המדריך למודרך חשובה וקריטית להמשך דרכו של הכלבן טיפולי כמטפל עצמאי.
על המדריך להבין את הכלבן טיפולי שעומד מולו, לסווג את הקשיים של הכלבן הטיפולי, ולדעת לתת מענה הולם לכל קושי.
לקשר בין המדריך למודרך ישנו משקל רב באיכות ההדרכה. על המדריך להביא עימו ארגז כלים טיפולי שיעזור לעיבוד תהליכים רגשיים, ויבנה את הדיאלוג בין המדריך למודרך.
המדריך צריך להבין שסמכותו נגזרת מהניסיון שלו ואופיו ותוך כדי כך אין לבטל את הסובייקטיביות של המודרך שמגיע לעיתים קרובות עם ידע וניסיון מתחומים מקבילים.
לפיכך היצמדות לארבעת היסודות של ההדרכה תהווה שדרה שתעזור למדריך להפוך למשמעותי בשביל הכלבן טיפולי.
כתב – טל ברודר.
פסיכותרפיסט מבוגרים מטפל בשילוב בעלי חיים בילדים ונוער.
טל ברודר בוגר מכון אדלר לפסיכותרפיה וסמינר הקיבוצים לחינוך שיקום וטיפול בעזרת בעלי חיים.
מלווה סטודנטים לכלבנות טיפולית בשלב התנסות מעשית במרכז אופק .
בעל קליניקה פרטית בנס ציונה.
לפרטים אודות סופרוויז'ן למדריכי כלבנות טיפולית לחצו כאן
מקורות
Aron, L. (2003). Clinical outbursts and theoretical breakthroughs. Psychoanalytic Dialogues, 13, 273-287.
Atwood, G. E. & Stolorow, R. D. (1993), Faces in a cloud: Intersubjectivity in personality theory. Northvale, NJ: Aronson.
Atwood, G.E., & Stolorow, R.D. (1997). Defects in the self: Liberating concept or imprisoning metaphor? Psychoanalytic Dialogues, 7, 517-522.
Bagatell.N., Lawrence,J., Schwartz, M., &Vuernick, W. (2013). Occupational Therapy student experiences and Tranformations during fieldwork in mental health settings. Occupational Therapy in mental health, 29(2), 181-196.
Bromberg, P.M. (2012). Stumbling along and hanging in: If this be technique, make the most of it! Psychoanalytic Inquiry, 32, 3-17.
Coburn, W.J. (2002). A world of systems: The role of systemic patterns of experience in the therapeutic process. Psychoanalytic Inquiry, 22, 655-677.
Crowell, M.G. (2007). Some Thoughts on the countertransference resistance of the psychoanalytic supervisor. Modern Psychoanalysis, 32, 1-10.
Frawley-O’Dea, M. G., & Sarnat, J. E. (2001). The supervisory relationship: A contemporary psychodynamic approach. New York: Guilford Press
Gee, H. (1996). Developing insight through supervision. Journal of Analytical Psychology, 41:529-552.
Green, A. (2004). Thirdness and psychoanalytic concepts. Psychoanalytic Quarterly, 73, 9-135.
Hanoch, E. (2006). The loudness of the unspoken: Candidates' anxiety in supervision. Psychoanalytic Perspectives, 3, 127-146.
Hirsch, I. (2002). Interpersonal psychoanalysis' radical façade. Journal of the American Academy of Psychodynamic Psychiatry, 30, 595-603.
Kirke, P ., Layton, N., & Sim, J. (2007). Informing fieldwork design: Key elements to quality in fieldwork education for undergraduate occupational therapy students. Australian occupational therapy Journal, 54(s1), S13-S22.
Stern, D. N. (1985), The interpersonal world of the infant. New York: Basic Books.
